<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' הלל</h1>
<h2>דף כח:</h2>
אמר רבא (ברכות י"ד.) ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק. באמצע הפרק אין פוסק וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק והם ד' פרקים הללויה הללו עבדי ה'. בצאת ישראל. אהבתי. הודו לה' ובאלו הפרקים שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד כק"ש ותניא (ר"ה כ"ז.) בהלל ומגילה אפי' עשרה קורין ואפילו (ל)עשרה מתורגמין. ותניא (ר"ה כ"ט:) לא יפרוס אדם (לשמש) [לאורחין] אא"כ יודע שאוכל עמהם וכו' בהלל ובמגילה אעפ"י שיצא מוציא וגרסינן במסכת ר"ה (ל"ד:) שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא וגרסינן התם (שם) בהלל אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק וליתא לר"י משום ר"ש בן יהוצדק דאמר בהלל ובמגילה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. ובה"ג כתב (סוף הל' לולב) דקאמרי' יחיד גומר בהן את ההלל לאו יחיד הוא ממש אלא כל היכא דלא כנפי כולהו ישראל יחיד קרי דאס"ד יחיד ממש יחיד הוא דאינו גומר בימים שאין גומרין הא ציבור גומרין א"ה רב דאיקלע לבבל בריש ירחא ואשכח צבורא דקרי הלולא ואיקפד אמאי איקפד הא ציבורא נינהו אלא לאו ש"מ יחיד דקאמרינן אפי' עשרה אפילו מאה וש"מ יחיד בר"ח קורא את ההלל ומברך תחלה וסוף. ונשאל לרבינו האי על דבריו, וסוף התשובה כ"א יום שהיחיד גומר בהן את ההלל מברך לגמור כצבור ומברך יהללוך במקום שנהגו וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל הצבור קורין ומברכין לקרות אבל יחיד אינו קורא כלל כדאמרינן (תענית כ"ח:) יחיד לא יתחיל ואם התחיל לברך לקרא את הלל ונזכר שטעה קורא שלא יוציא ש"ש לבטלה והא דאמרינן (ברכות י"ד.) ימים (שאין היחיד) [שהיחיד] גומר בהן את ההלל בין כל פרק ופרק פוסק ביחיד שקורא עם הצבור אבל לכתחלה אינו קורא ורב בר שבא דאיקלע לבי רבינא בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל ולא פסיק ליה [קורא בלא ברכה] [ברי"ג כ' "קורא עם הציבור הוי"] ולפי' (רישא) דרבוותאה ק"ל היכי נקיט ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל הא צבור נמי אין גומרין והול"ל ימים שאין גומרין בהן את ההלל יחיד מאי קאמר ותו יחיד לא יתחיל ואם התחיל קורא [את ההלל] הל"ל ולא גומר. ומסתברא ימים שהיחיד (אין) גומר בהן את ההלל היינו (בשעה) ההלל שהצבור היו משוררין כדגרסינן התם (סוטה ל':) כיצד אמרו שירה כגדול הקורא את ההלל שהיחיד גומר אותו והצבור אומרים הללויה על כל דבר כדאיתא במדרש תהלים קכ"ג פעמים שעונין אחר הקורא הללויה כנגד שנותיו של אהרן מ"ט ייראו את ד' קדושיו זה אהרן שנקרא קדוש שנאמר ולאהרן קדוש ה' ותנן ואיתא בירושלמי פרק כל כתבי הקודש (ה"א) קכ"ג כנגד שנותיו של אהרן הללויה הללו אל בקדשו לקדושו זה אהרן קדוש וגרסי' נמי (ר"ה ל"ב.) בשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל. ולא אמר קורא ש"מ יחיד אינו קורא אלא מקרא וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל שאינו לא גומר ולא קורא כגון ר"ח כדמוכח בערכין דהא באתרי' דרב מדאיקפד לא היו קורין ותלו אותו כמנהג בכל המקומות ונהגו לברך לקרא את ההלל וחותמין יהללוך וכן כתב ר' עמרם אבל אני שמעתי כי בכל רומניא אין מברכין לא בתחלה ולא בסוף לא בר"ח ולא בימים שאין היחיד קורא בהן את ההלל אלא כולן קוראין בלא ברכה אפי' בצבור לפי שאין מברכין על המנהג וכערבה (עי' סוכה מ"ד:) היא סברא דילן והא דאמרי' יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר ומס' מדאמרינן גומר ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל הא בכל יום ה"ז מחרף ומגדף ומיהו שבלילי פסחים לא ממנינא היא דאם מתחיל [דהא] גומר לכתחלה ועוד אי בימים שהיחיד (קאמר) [אינו גומר] בהן קאמר ויחיד אינו קורא רבין בר שבא דאיקלע לדבי(נא) [רבינא] בביתו היה ולא בצבור אלמא יחיד קורא לכתחלה אלא לאו ש"מ [דבימים שהיחיד גומר] יחיד שאינו קורא כלל אפי' בלא ברכה ואיכא מ"ד לא יתחיל יחיד ביחיד שאירע לו נס קאמר שכשתיקנו נביאים לישראל לומר הלל על כל צרה שלא תבא עליהם לציבור תיקנום אבל לא ליחיד ולא יתחיל ואם התחיל גומר ולא דייק לן.
